<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' חלב ודם</h1>
<h2>דף ו:</h2>
אבל כזית חלב מטרפה או מנבלה מחייב תרין דכ' וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו, אמאי אצטריך בכשרה נמי חלבה אסור אלא אמרה תורה יבא אסור טרפה ונבלה ויחול על אסור חלב דכולל הוא, ול"מ היכא דאכליה כזית בעיניה דמחייב באסורין, אפי' פרתיה פרותי פ' מכשעורה ואכל כזית חלב בשעור למיכל פלגא דריפתא מצטרף ומחייב כרת, דארי"ו כל שטעמו וממשו אסור ולוקין וזה כבכדי אכילת פרס, טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין, ולא מבעי' היכא דאכליה מיכל אפי' ארתחיה ושתיה חייב דת"ר [ק"כ ע"א] הקפה הדם ואכלו או המחה חלב וגמעו חייב, בשלמא דם כיון דאקפיה אחשבי' אלא שתה חלב אמאי חייב אכילה א"ר א"ק ונכרתה הנפש לרבות השותה וב"כ כתיבי בחמץ ונבלת עוף הנפש לרבות שותה, דחלב לא ילפינן מאידך שהותר מכללו אצל חיה, וחמץ לא יליף מאידך שהיתה לו שעת הכושר ונבלה לא יליף שאין בו כרת, וחדא מתרתי נמי לא מהאי פירכא, ובשרצים נמי כ' הטמאים לאסור צירן, דאי מהני הו"א מה התם בכזית ה"נ, וח' שרצים מטמאין במשהו ונבלה לא אתי' מנייהו, דמה לשרצים שטומ' בכעדשה ונבלה בכזית ומהני ילפינן בכל אסורים דמחוי שלהם כגוף האסור דמי.
